Pereiti į pagrindinį turinį

Tal Nitzan טל ניצן


בימי כּוֹלֵרה

פָּנֵינוּ זֶה לְזֶה, גַּבֵּנוּ לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָעוֹלָם. מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם וְהַוִּילוֹנוֹת הָעֲצוּמִים, בְּבַת אַחַת שָׁרָב וּמִלְחָמָה. הַשָּׁרָב יָפוּג רִאשׁוֹן, רוּחַ קְלוּשָׁה לֹא תָּשִׁיב אֶת הַנְּעָרִים הַיְּרוּיִים, לֹא תַּצֵן אֶת חֲרוֹן הַחַיִּים. הַבְּעֵרָה גַּם אִם תִּתְמַהְמֵהַּ בּוֹא תָּבוֹא, מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ וכו', גַּם יָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָרְכָּן יָפֶה רַק לְגֵוֵנוּ: אֲנַחְנוּ הָמוֹן קָטָן מוּסָת לְהִלָּפֵת לְהִתְנַשֵׁך לְהִתְבַּצֵּר בַּמִּטָּה שָׁעָה שֶׁבָּאוּזוֹן מֵעָלֵינוּ מִתְרַחֵב חִיּוּךְ לַעֲגָנִי.