Vladas Braziūnas

בַּלַּיְלָה בָּא אֵלַי הַנַּעַר מֵהָאוֹטוֹבּוּס הַמְּפֻיָּח. נִקְרָע מִמֶּנִּי שׁוּב וְשׁוּב כְּשֶׁיָּדָיו נִקְרָעוֹת מִמֶּנּוּ, וְרַגְלָיו, וַאֲנִי אִמּוֹ. מִלָּה מְהִירָה אִמָּא, אוּלַי נִפְסְקָה בְּפִיו כְּשֶׁנִּבְלַע בְּתוֹךְ הָאֵשׁ. כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי מְנַסָּה לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לְיַלְדוּתוֹ אֲשֶׁר יָדְעָה לְהִתְנַחֵם בִּנְּשִׁיקוֹתַי עַל כָּל מַכָּה וְחַבָּלָה. בַּבֹּקֶר צִפּוֹר הָרַדְיוֹ עוֹלָה מִמְּכוֹנִית לְחַלּוֹנִי לְצָוֵחַ נָקָם וְשִׁלֵּם: יָרוּ אוֹ לֹא יָרוּ, פָּגָז אוֹ לֹא פָּגָז, לַמִּטְבָּח אוֹ לְקִיטוֹן הַשֵּׁנָה, עַל שִׁלֵּשִׁים אוֹ גַּם עַל רִבֵּעִים, שְׁנֵי יְלָדִים (מַה הֵם עָשׂוּ שָׁם בִּכְלָל) אוֹ רַק אִשָּׁה הָרָה, זָקֵן חֵרֵשׁ אוֹ קַלְגַּס סוּמָא – קוּמִי צְאִי מִבַּלָּהָה לְבַלָּהָה.