Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> נקרע </div>
בַּלַּיְלָה בָּא אֵלַי
הַנַּעַר מֵהָאוֹטוֹבּוּס הַמְּפֻיָּח.
נִקְרָע מִמֶּנִּי שׁוּב וְשׁוּב
כְּשֶׁיָּדָיו נִקְרָעוֹת מִמֶּנּוּ, וְרַגְלָיו,
וַאֲנִי אִמּוֹ.
מִלָּה מְהִירָה
אִמָּא,
אוּלַי נִפְסְקָה בְּפִיו
כְּשֶׁנִּבְלַע בְּתוֹךְ הָאֵשׁ.
כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי מְנַסָּה לְהָשִׁיב אוֹתוֹ
לְיַלְדוּתוֹ אֲשֶׁר יָדְעָה
לְהִתְנַחֵם בִּנְּשִׁיקוֹתַי
עַל כָּל מַכָּה וְחַבָּלָה.
בַּבֹּקֶר צִפּוֹר הָרַדְיוֹ
עוֹלָה מִמְּכוֹנִית לְחַלּוֹנִי
לְצָוֵחַ נָקָם וְשִׁלֵּם:
יָרוּ אוֹ לֹא יָרוּ,
פָּגָז אוֹ לֹא פָּגָז,
לַמִּטְבָּח אוֹ לְקִיטוֹן הַשֵּׁנָה,
עַל שִׁלֵּשִׁים אוֹ גַּם עַל רִבֵּעִים,
שְׁנֵי יְלָדִים (מַה הֵם עָשׂוּ שָׁם בִּכְלָל)
אוֹ רַק אִשָּׁה הָרָה,
זָקֵן חֵרֵשׁ אוֹ קַלְגַּס סוּמָא –
קוּמִי צְאִי
מִבַּלָּהָה לְבַלָּהָה.
Tal Nitzan טל ניצן
Vertė / Translated by / Traduit par Vladas Braziūnas
Paprastas vakaras
Mūsų vakaro poilsis būna lengvas ir
pilnas gerumo.
Šiandien raudonos salotos ir mišrainė su svėrėm,
šparagai su garstyčiom, rudosios kriaušės
ir gabalas sūrio. Galbūt iš rūsio Merlot.
Tu nusiprausi, aš nušluostysiu, užgesinsim visur,
išskyrus mažytę švieselę prie lauko durų.
Paduosu tau švarką, aksominį ir su rumbeliais,
uždėsi man ant peties lininę kaklaskarę.
Ruduo šiemet švelnus, bet šaltas vėjas
vakarop pakyla nuo upės.
Tamsa gaivi ir kvapni
po dviem sodo citrinmedžiais,
o gatvėj šviesa judri ir žydra,
ir naktis neužeina veik lig pat dešimtos.
Katė Saša striuoktelės ant sienelės, kad paskutinįsyk
būtų paglostyta. Paskalis pralenkęs mus nubėgs
šlubčiodamas kaip gauruotas šešėlis
ligi kaštonų alėjos, savo narsos ribos,
čia jis mus lodamas ir paleis.
Nenusakomai žaliai švyti seno
tilto samanos gatvės gale,
mūsų pėdos pripratusios prie pilkų aikštės akmenų,
įsitaisom užstalėj veidu į gatvės žibintų
mirgesį, jų šviesoje sienelę ir bokštelius.
Verbènos antpilo man, po stiklelį anyžių
tau ir Žoržui, tylumos palaima trise.
Prieš grįždamas už baro,
prie stalo jis pasibus kaip slaptavietėj,
dvi mažosios nuodėmės, bet jos neperžengs
mūsų namų slenksčio: cigaretė iš švarutėlės
Žoržo prijuostės kišenės, viena mudviem abiem,
ir vakarinis laikraštis. Viduriniame puslapy
dar viena žinia apie pasaulio žiaurumą.
Galvà liūdnai palinguos apstulbinta keršto aklystės,
griovybos įniršio ten, au Proche-Orient*.
Pasitaiko, kad nuotrauka kelia man šiurpą.
Užversi laikraštį, paglostysi mano ranką
ir man priminsi: toli. Toli.
Rytoj sekmadienis. Rožės
išsikerojo, laukinės, reikia jas apkarpyti, paskui vidurdienio turgus,
rudalukščių kiaušinių, obuolių,
ir nepamirškim kardelių ir levandų muilo.
Grįžtant, kely, bálta pereina į violetą.
Dvi knygos kantriai sau guli lovos galvūgaly,
ir iki rytdienos kantriai laukia terasoje sodo žirklės,
tavo geltono plastiko pirštinės, manosios – žydras dangus,
šiaudų skrybėlė, sudriskusi, ištikima.
* Artimuosiuose Rytuose. Išskirti žodžiai originale prancūziški. – Vert.
2008.X.1–4 Druskininkuose, organizacijų Literature Across Frontiers ir Lietuviškos knygos surengtose tarptautinėse vertėjų dirbtuvėse, versta iš prancūzų kalbos (į ją vertė Isabelle Dotan) – gyvai bendradarbiaujant su autore.
Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> ערב רגיל </div>
קַלּוֹת וּמֻקְדָּמוֹת
אֲרוּחוֹת הָעֶרֶב שֶׁלָּנוּ. הַיּוֹם
חַסָּה אֲדֻמָּה וְרוֹקֵט בְּוִינֶגְרֵט,
כְּרֵשָׁה בְּחַרְדָּל, אַגָּסִים חוּמִים
וּפְרוּסַת בְּרִי. אוּלַי מֶרְלוֹ מֵהַמַּרְתֵּף.
תָּדִיחַ, אֲנַגֵּב, נְכַבֶּה הַכֹּל
חוּץ מִמְּנוֹרַת הַמָּבוֹא הַקְּטַנָּה.
אוֹשִׁיט לְךָ אֶת זָ'קֶט הַקּוֹרְדֶרוֹי,
תָּנִיחַ אֶת צְעִיף הַשִּׁיפוֹן עַל כְּתֵפַי.
הַסְּתָו עֲנֹג הַשָּׁנָה, אֲבָל צִנָּה
עוֹלָה מֵהַנָּהָר בָּעֲרָבִים.
קְרִירָה וּבְשׂוּמָה הָאַפְלוּלִית
מִתַּחַת לִשְׁנֵי עֲצֵי הַלִּימוֹן בַּגַּן
אַךְ בָּרְחוֹב הָאוֹר כָּחֹל וְעַז
וְלֹא יֶחְשַׁךְ עַד עֶשֶׂר.
סָשָׁה הַחֲתוּלָה תִּקְפֹּץ עַל גֶּדֶר הָאֶבֶן
לְלִטּוּף פְּרִידָה, פַּסְקַל יָרוּץ לְפָנֵינוּ
הָלוֹך וְצָלוֹעַ כְּצֵל מְתֻלְתָּל
עַד שְׂדֵרַת הָעַרְמוֹנִים, גְּבוּל גְּבוּרָתוֹ,
שָׁם יִפָּרֵד בִּנְבִיחָה.
יְרֹק הָאֵזוֹב שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ זוֹרֵחַ
עַל הַגֶּשֶׁר הָעַתִּיק בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה,
רַגְלֵינוּ הַמֻּרְגָּלוֹת בְּאַבְנֵי הַכִּכָּר הָאֲפֹרוֹת,
הַשֻּׁלְחָן הַמַּשְׁקִיף אֶל זַהֲרוּרֵי
הַפָּנָסִים הַדּוֹלְקִים כְּבָר בַּחוֹמָה וּבַצְּרִיחִים.
תֵּה לוּאִיזָה לִי, כּוֹסִית אָנִיס
לְךָ וּלְז'וֹרְז', נֹעַם הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁלשָׁה.
בְּטֶרֶם יָשׁוּב אֶל הַדֶּלְפֵּק
יַשְׁאִיר עַל הַשֻּׁלְחָן כְּמוֹ בִּגְנֵבָה
אֶת שְׁנֵי הַחֲטָאִים הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יֶחֱצוּ
אֶת סַף דַּלְתֵּנוּ: סִיגַרְיָה אַחַת לִשְׁנֵינוּ
מִכִּיס סִנָּרוֹ הַצָּחוֹר,
וְעִתּוֹן הָעֶרֶב. בְּעַמּוּדֵי הָאֶמְצַע
עוֹד פֶּרֶק בְּדִבְרֵי יְמֵי תּוֹעֲבַת הָעוֹלָם.
נָנוּד בְּצַעַר וּבְהִשְׁתָּאוּת עַל טֵרוּף הַנָּקָם,
עַל חֲמַת הַהֶרֶס au Proche-Orient.
יֵשׁ וְתַצְלוּם יְשַׁלֵּחַ בִּי צְמַרְמֹרֶת.
תִּסְגֹּר אֶת הָעִתּוֹן, תְּלַטֵּף אֶת יָדִי
וְתַזְכִּיר: רָחוֹק. רָחוֹק.
מָחָר יוֹם רִאשׁוֹן, הַוְּרָדִים
צָמְחוּ פֶּרֶא, לִגְזֹם, וְשׁוּק הַצָּהֳרַיִם,
בֵּיצִים שְׁחֻמּוֹת, תַּפּוּחִים,
וְאַל נִשְׁכַּח גְּלַדְיוֹלוֹת וְסַבּוֹן לָוֶנְדֶר.
בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַכָּחֹל מַסְגִיל.
מְחַכִּים שְׁנֵי הַסְּפָרִים לְצִדֵּי הַמִּטָּה,
מְחַכִּים עַד מָחָר בַּמִּרְפֶּסֶת הַמַּזְמֵרָה,
כִּפְפוֹת הַגּוּמִי הַצְּהֻבּוֹת שֶׁלְּךָ, הַתְּכֻלּוֹת שֶׁלִּי,
כּוֹבַע הַקַּשׁ הַמְּמֹרְטָט, הַנֶּאֱמָן.
Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> להיט </div>
אֶת בֵּית יַלְדוּתִי בְּבּוּאֶנוֹס אָייְרֶס
לֹא הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ –
לָמָּה אֶתְעֶה בִּרְחוֹבוֹת שֶׁכְּבָר שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם
אַטְרִיחַ זוּג קְשִׁישִׁים אוֹ נַעַר מְנֻמְנָם
וְרַק אָצִיץ בְּלֹא חֶמְדָּה בַּחֲדָרִים הַחֲשׁוּכִים
אֲשֶׁר כְּבָר אָז הָיוּ לִי כְּמוֹ כּוּכִים
וּמִמֵּילָא אֵינִי זוֹכֶרֶת –
לֹא, אֲנִי מְוַתֶּרֶת
עַל חֲסָדֶיהָ הַכּוֹזְבִים שֶׁל הַנּוֹסְטַלְגְיָה
שֶׁכֹּה רַבִּים הַמִּתְמַסְּרִים לָהּ, בְּעִקָּר,
דּוֹמֶה, עוֹרְכֵי הַמּוּזִיקָה, וּבְעִקָּר
בְּעֶרֶב חַג, שׁוֹלְפִים פִּתְאוֹם לָהִיט נִשְׁכָּח
מִפִּי זַמָּר שֶׁכְּבָר מִזְּמַן
עָקַר לְקָנָדָה אוֹ לְעִסְקֵי נדל"ן
וּלְבֹשְתִי אֲנִי מְגַלָּה
שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי אַף מִלָּה
מִמַּה שֶּׁשַּׁרְתִּי פַּעַם בִּדְבֵקוּת שֶׁל נַעֲרָה
בְּלִי לְהָבִין אֶת הַזִּמָּה הַמְּצִיצָה מִכָּל שׁוּרָה
וּמִצְטַמְרֶרֶת לְשֶׁמַע הַקּוֹל הַבָּהִיר
הַמִּצְטָרֵף עַכְשָׁו לַשִּׁיר
וְאֵין הוּא קוֹל הָרְפָאִים שֶׁל יַלְדוּתִי
כִּי זֶהוּ קוֹל בִּתִּי.
Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> * </div>
לְהַאֲמִין שֶׁנַּהֲפֹךְ לְאַהֲבָה
זֶה לְהַאֲמִין בְּמִטְפַּחַת מִתְגַּלְגֶּלֶת לְאַרְנָב.
אַאֲמִין אִם כֵּן בְּגוּפְךָ.
מַדּוּעַ עוֹרְךָ כֹּה חָלָק, אֲהוּבִי?
מַדּוּעַ שְׂעָרְךָ אָרֹךְ-רָחוֹק כָּל כָּךְ?
גְּדוֹלָה מֵהָרָעָב אֵלֶיךָ הַתְּשׁוּקָה
לִהְיוֹת אַתָּה: לְבַתֵּר אֶת הָעוֹלָם
בְּלַהַב שֶׁל יֹפִי.
כָּל מַכְשִׁירֵי הַנִּוּוּט בֵּינֵינוּ – הַטֶּלֶפוֹן,
הַמַּחְשֵׁב, הַמְּכוֹנִית – קוֹרְסִים אֶחָד-אֶחָד.
נוּרוֹת הָאוֹר פּוֹקְעוֹת.
לֹא זֶה הַחשֶׁךְ שֶׁרָצִינוּ.
עָבְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים
וּפָנֶיךָ כְּבָר בְּדוּיוֹת,
דּוֹהוֹת כְּמוֹ דְּיוֹ
עַל מִכְתַּב אִי-אָהֲבָה יָשָׁן
Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> דבָר שקֵט </div>
אֵין דָּבָר שָׁקֵט יוֹתֵר
מֵהַמַּכּוֹת הַנִּחָתוֹת עַל אֲחֵרִים,
אֵין אִיּוּם קָטָן יוֹתֵר
עַל מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ הַשְּׂבֵעָה.
הַתְּבוּסָה בְּעֵינֵיהֶם אִלֶּמֶת,
זְרוֹעוֹתֵיהֶם
נִשְׁמָטוֹת בְּשֶׁקֶט.
אֵיזוֹ דְּמָמָה נְעִימָה.
מִלְּבַד צְלִיל דַּקִּיק נוֹקֵב,
טוֹרֵד בְּעִקָּר בַּבֹּקֶר
אַךְ נִתַּן לְעִמְעוּם בְּקַלּוּת
בָּאִוְשָׁה הַמַּרְגִּיעָה שֶׁל דַּפֵּי הָעִתּוֹן.
בְּטֶרֶם יֵעָרְמוּ עֲלֵיהֶם חֳרָבוֹת
כְּבָר יִקָּבְרוּ תַּחַת מוּסָף הַבִּדּוּר
כּוֹס הַקָפֶה הַמְלֵאָה לְמֶחֱצָה
הַדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת
בְּבֵיתֵנוּ
הָעוֹמֵד עַל תִּלוֹ.
Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> בימי כּוֹלֵרה </div>
פָּנֵינוּ זֶה לְזֶה,
גַּבֵּנוּ לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָעוֹלָם.
מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם
וְהַוִּילוֹנוֹת הָעֲצוּמִים,
בְּבַת אַחַת
שָׁרָב וּמִלְחָמָה.
הַשָּׁרָב יָפוּג רִאשׁוֹן,
רוּחַ קְלוּשָׁה
לֹא תָּשִׁיב אֶת
הַנְּעָרִים הַיְּרוּיִים,
לֹא תַּצֵן
אֶת חֲרוֹן הַחַיִּים.
הַבְּעֵרָה
גַּם אִם תִּתְמַהְמֵהַּ בּוֹא תָּבוֹא,
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ וכו',
גַּם יָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָרְכָּן
יָפֶה רַק לְגֵוֵנוּ:
אֲנַחְנוּ הָמוֹן קָטָן מוּסָת
לְהִלָּפֵת לְהִתְנַשֵׁך
לְהִתְבַּצֵּר בַּמִּטָּה
שָׁעָה שֶׁבָּאוּזוֹן מֵעָלֵינוּ
מִתְרַחֵב חִיּוּךְ לַעֲגָנִי.
Vladas Braziūnas
Vertė / Translated by / Traduit par Tal Nitzan טל ניצן
<div align="right"> חג הסתיו </div>
נניף אלומות מעל ראשינו
לקרוא לסתיו.
מן הפעמונים, מן השדות
יבוא הסתיו הביתה עטור
זרי פרחים, יישב אל השולחן
שלצדו נביט, מותשים עד מתיקוּת,
בידינו הכבדות
והערב הענֵף יכתר אותנו
(בצִלו הקשבתי פעם
כיצד קוראים לנו, אך לא בשמנו)
השולחן יכוסה פרחים
ועשבי בר ויהיה אחד ויחיד,
ושעותינו וימינו יהיו שעה אחת
ונביט, במתיקוּת,
כיצד הסכין הופכת פרוסות לכיכר לחם אחת.
2008.X.1–4 Druskininkuose, organizacijų Literature Across Frontiers ir Lietuviškos knygos surengtose tarptautinėse vertėjų dirbtuvėse, versta iš prancūzų kalbos – gyvai bendradarbiaujant su autoriumi.
